בדרך כלל, כשישראלי מספר לחבר שלו שהוא נוסע לחו"ל, התגובה הנפוצה היא: "גם אנחנו היינו שם לפני שנה" או: "אם אתה נוסע לשם אתה חייב לבקר ב...", או שסתם: "מהמם שם".
אבל כשסיפרנו שאנחנו נוסעים לאיי פארו, התגובות היו אחרות לגמרי: "לאן???!!!", "איפה זה?", או "איזה איים?".
ואכן, איי פארו הם יעד מפתיע, מצד אחד בקירבתו היחסית ובנגישותו (ותיכף נפרט), ומצד שני בנופיו יוצאי הדופן והעוצמתיים, בשונותו ובמרחביו. לא נגזים אם נאמר שחזרנו משם אחרים, ועם תמונות במצלמה, שגם היום נראות לנו לא אמיתיות.
אז נתחיל מהמיקום: איי פארו הם קבוצה של 18 איים (17 מהם מיושבים), הממוקמים בצפון האוקיינוס האטלנטי, בין סקוטלנד ,נורווגיה ואיסלנד. הם שייכים לדנמרק, אבל מתפקדים כאוטונומיה עצמאית (מלבד ענייני חוץ וביטחון), ומתפרשים על פני שטח קטן מאוד, יחסית, שמאפשר להגיע מהנקודה הרחוקה ביותר לאחרת בנסיעה של שעתיים, חלקה במנהרות מתחת לים.
באיי פארו אוכלוסיה של כ- 50,000 איש בלבד, דבר שמשפיע גם על החיים ועל התיירות שם. הרבה, אבל הרבה מרחבים, כבישים צרים אך ריקים, עיר אחת גדולה, ובהתאם גם מיקום המסעדות, ישובים קטנים וציוריים, אירוח Airbnb מפותח וביתי, בתי קפה מקומיים קטנים ואותנטיים.
ההגעה לאיי פארו יכולה להיעשות בטיסה ישירה לקופנהגן, ומשם בקונקשן מהיר של פחות משעתיים לשדה התעופה היחיד באיים, הממוקם באי ואגאר (VAGAR). לאיי פארו חברת תעופה משלהם (אטלנטיק אירווייז), שמפעילה טיסות מס' פעמים ביום בין האיים לבין דנמרק. הטיסות מאכלסות הרבה מקומיים, בעיקר כאלה שעובדים בדנמרק, נוסעים בבוקר וחוזרים בערב.
מיעוט האוכלוסיה, וכתוצאה מעט כח עבודה, בא לידי ביטוי כבר בשלב הצ'ק אין והפקדת הכבודה בשדה התעופה. הכל ללא כל צוות קרקע, באופן עצמי ובטכנולוגיה ידידותית ומהירה. שדה התעופה בו נוחתים הוא קטן, ובדרך החוצה ממנו עוברים בדיוטי פרי הפיצפון אך מסביר הפנים. היציאה העצמאית מהמטוס בסוף יוני, אל אויר קרירררר וצלול ואל טמפרטורה של כ-8 מעלות יכלה רק לבשר על הבאות. איזה אושר, כשבאירופה החדשות העיקריות הן על גל חום כבד וחריג.
במגרש החניה של השדה חיכה לנו גם הרכב שהזמנו מראש, בדיוק במיקום בו הודיעו לנו שיחכה. לא, גם פה ללא מפגש עם אנשי צוות. זיהינו אותו לפי מספר הרכב שנמסר לנו מראש, ו- סע לשלום, המפתחות בפנים! ממש כך. לא לשכוח להזמין גם נתב אינטרנט, ואתם מסודרים עם רשת כשאתם ברכב.
התחלנו לנסוע, והיופי היכה בנו: שמיים אפורים ומעוננים, אוויר צלול, וירוק, הו כמה ירוק, ומיד גם גילינו את הכבשים הרבות שנמצאות בכל מקום. אגב, פירוש השם איי פארו הוא "איי הצאן", ולחלוטין כשמם כן הם.
נופים בתוליים וציוריים. מערכת הכבישים מצויינת ותקינה, והם צרים אך נוחים לנסיעה, ומתפתלים לאורך קו החוף ובין משטחים ירוקים ו-כבשים, כבר אמרנו?. הבתים ציוריים וצבעוניים, בתי עץ עם גגות משופעים, שחלק גדול מהם מכוסים בדשא ופרחים. התנועה דלה, וכצלמים, עצרנו לא אחת (וזה בלשון המעטה) היכן שרק רצינו לצד הדרך, עמדנו על הכביש וצילמנו באין מפריע (אבל בזהירות).
מאחר שעיקר הכלכלה של תושבי האי מבוססת על דיג, הכפרים ממוקמים ברובם לצד קו החוף, ונראים כמו לקוחים מספר אגדות.
מזג האוויר באיים משתנה גם לאורך היום, כך שאם מקבל את פניכם זרזיף גשם לא מציק בכלל, רוב הסיכויים שגם הוא ייפסק בתוך שעה-שעתיים. לעומתו הטמפרטורה, ואנחנו ביקרנו באיים בסוף יוני-תחילת יולי, כמעט ולא השתנתה לכל אורך שעות היום, כלומר, גם שעות הבוקר המוקדמות לא היו הרבה יותר קרות מיתר שעות היום, וכך גם בערב. בביקור שלנו עמדה הטמפרטורה על ממוצע של בין 8 ל- 10 מעלות. מעיל קל, כובע צמר וכפפות עשו את העבודה וגרמו לנו להיות המאושרים באדם, כשחברינו ומשפחותינו בישראל "מברכים" אותנו על הלבוש החורפי, כשהם מזיעים במולדת גם עם מזגן. מאחר שחלק חשוב ומשמעותי בטיול שלנו הינו הליכה רגלית (מבחינתנו הוא גם בלתי ניתן לויתור), חשוב להצטייד בנעלי הליכה "טובות" ואטומות למים. לשכמיית גשם לא נזקקנו, אם כי בחלק מהעונות, או עם קצת פחות מזל משהיה לנו, זה יהיה פריט חיוני. באחד הבקרים, כשיצאנו למחרת לילה שירדו בו יותר משקעים, הופתענו לגלות זרימה מוגברת כמעט מכל נקודה גבוהה. מחזה מרהיב שלא ראינו כמוהו יום לפני, גם בדרכים שכבר נסענו בהן, מה שסיפק רבגוניות מרגשת.
הזמנו לנו Airbnb באי STREMOY, ליד העיירה VESTMANA, וזו היתה נקודת המוצא שלנו לכל הטיול. התרשמנו, שאין חשיבות רבה למיקום, מאחר שהמרחקים הם באמת קצרים וקלים מאוד לנסיעה, ובין חלק מהאיים מחברות מנהרות העוברות מתחת לים, כך שהמעבר ביניהם קל ונגיש. מעבר בחלק מהמנהרות כרוך בתשלום אגרה, עניין שנוח להסדיר כבר בעת השכרת הרכב, ולכלול בתשלום עבור ההשכרה.
אנחנו בחרנו לצעוד במסלול רגלי, של כ- 8 ק"מ (הלוך-חזור), שגם הוא כרוך בתשלום (רוב נקודות הנופים נמצאות בשטחים פרטיים, ובעלי הקרקע מחייבים על הכניסה לשטחם, אבל בצורה מסודרת ומאוד לבבית) אל .Sørvágsvatn זוהי נקודה נופית מרהיבה ביופיה, היוצרת אילוזיה של אגם העוצר ממש ליד הים, מצידו האחד של הצוק, אבל כאילו מתחבר אליו מצידו האחר.
לאור קו הרוחב שבו ממוקמים האיים, שעות היום בקיץ ארוכות במיוחד, ב- 11 בלילה עוד יהיה אור יום, והשמש תזרח סביב 3 וחצי לפנות בוקר. את שעות האור ניצלנו כמעט עד תומן (או עד תום כוחנו), ובכך גם בביקור של 3 ימים בלבד הספקנו לבקר ביעדים רבים. שעות האור הארוכות גם איפשרו לנו לעצור מתי שרק רצינו בלי לחשוש לכך שיחשיך פתאום, וככה יכולנו לעשות סלפי עם כבשה שנראתה לנו חביבה במיוחד, לנהל סמול טוק עם סוסים שפגשנו, או סתם לעצור ולנשום את המראות והחופש אל תוכנו.
יעד אחד שלו ציפינו במיוחד, והיה מושא תקוותינו כצלמים, הוא האי מיצ'ינס (MYKINES), שם מקננים תוכיי הים, או בשם היותר מוכר שלהם: הפאפינים. ציפור שנראית כאילו צויירה על ידי מאייר מוכשר במיוחד של דיסני, מתוקה במראה שלה, ומזכירה קצת פינגווין. הפאפינים מקננים על קצות הצוקים, במעין בורות כרויים בתוך האדמה המכוסה בירק.
באיMYKINES מתגוררים באורח קבע רק 8 אנשים. ניתן להגיע אליו רק במעבורת או במסוק, וכדאי להזמין את הנסיעות הללו מראש. אנחנו לקחנו את השיט אל צוקי הציפורים, שיצא מ- VESTMANA, ואחרי מסלול שיט יפה לאורך הצוקים (בו גילינו כבשים גם בגבהים ובמקומות שלא ציפינו להן), הסירה עוגנת בנקודה המערבית של MYKINES. טיפוס לא פשוט במדרגות, עוד טיפוס, גם הוא לא פשוט, במעלה ההר, והתקווה לראות, ואולי גם לצלם, לפחות פאפין אחד, הופכת לתדהמה והתפעמות, כשאנחנו, כמעט ללא מלים, מוצאים את עצמנו מול מושבה שלמה של פאפינים, רחוקים מס' מטרים בודדים מהם, ולא יכולים להפסיק להביט ולצלם.
לצלמים שבינינו, כדאי להצטייד בעדשות ארוכות מוקד (200-600 מ"מ), שווה את הסחיבה, לא תצטערו. עם אלה, ועם הסבלנות המתאימה, רוב הסיכויים שתצליחו לתפוס גם פאפין עם שלל דגים במקורו. תמונה שלא חשבתם שתצלמו אי פעם. כמובן, שלנופים חשוב להצטייד גם בעדשות רחבות. חצובה קלה, מלאי כרטיסים וסוללה רזרבית, בתוספת שרוול כיסוי מפני גשם, ותחזרו הביתה מסופקים.
אזהרה שהיא גם הבטחה: הנופים בתוליים, הטבע והמסלולים לא מוסדרים, ברוב המקומות אין כל גידור, וההר פשוט נגמר לו פתאום, כשמתחתיכם מצוק תלול של 90 מעלות. האדמה הלחה, הירק מתחת לרגליים, והקקי של הכבשים (כן, יש גם תוצרי לוואי), עושים את הכל להרבה יותר מסוכן. גם בהקשר הזה יש יתרון לנעלי טיולים מקצועיות, ובעיקר, הפעילו את הראש. תיהנו מהנוף בלי לסכן את עצמכם. והדבר נכון במיוחד לחובבי הסלפי על מצוקים. הפיתוי גדול, אבל הי, אתם הרי תרצו בסוף גם להעלות את התמונה הזאת...
אמנם, איי פארו הם לא היעד למסע שופינג, ואפילו רחוק מכך, אבל הם גם לא רק טבע. העיר הגדולה באיים היא עיר הבירה, טורסהאבן, בה גרים 20,000 איש מתוך כלל אוכלוסיית האיים, ובה מסעדות בכל רמות המחירים. בעיר רחובות יפים וציוריים ומי ששוהה באיים מספיק ימים יכול להקדיש גם לה יום שלם. באחד הערבים, שהיה שבת בערב, הבנו שאם אנחנו מעוניינים לאכול ארוחה חמה, לא נמצא אותה בעיירה בה היינו, שם הכל סגור בשבת בערב, והיה עלינו "להרחיק" מרחק של 50 דקות נסיעה, בערפל סמיך, עד לטורסהאבן, כדי לנגוס בהמבורגר עסיסי. את הנסיעה הזאת לא נשכח, כי חוויית הנסיעה בראות של 2-3 מטרים בלבד קדימה היתה מרחיבת (אם כי גם קצת מרעידת) לב. מאחר שלכל אורך הדרך ראינו בערך רק מכונית נוספת אחת, ולא רק בגלל הראות המוגבלת, היה הרבה יותר יפה מאשר מסוכן.
לסיכום, אם מתחשק לכם יעד שרובו ככולו מרחבים, נופים עוצרי נשימה ופראיים, צוקים תלולים, מים, ירוק בעיניים (בחלק מהעונות כרי הירק הופכים צהבהבים), כבשים, סוסים, בעלי חיים יחודיים והמון אויר, כזה שגם לא מאוד רחוק ושהחברים שלכם לא יגידו לכם שכבר היו שם: איי פארו הם המקום בשבילכם.
תוספת נחמדה לטיול יכולה להיות שהיה של יום או שניים בקופנהגן, בדרך חזרה הביתה, חוויה משלימה למי שצריך גם קצת נוף עירוני, ואולי גם שופינג. אנחנו העברנו בה ערב אחד, (בחרנו לישון במלון בשדה"ת, בחירה שהתבררה כמאוד מוצלחת, וחסכה התנהלות עם מזוודות מהשדה ואליו) והסתפקנו בלחזור הביתה רק עם עוגיות דניות מהדיוטי פרי, עם לב רחב ופועם, ועם מלא תמונות בכרטיסי הצילום שלנו.